יצחקי ואח' נ' קבוצת אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ואח'

ב"כ התובעים עו"ד מנחם רובינשטיין ב"כ הנתבעות עו"ד אביגיל כהן פסק דין

1.בקשה לסילוק תביעה על הסף.

2.לאחר שהזהרתי את עצמי כי אין לסלק תביעה על הסף אלא במקרים חריגים, מחמת הפגיעה שיש בכך בזכות הגישה לערכאות, בדקתי ומצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אותם מקרים חריגים. החלטתי לדחות את התביעה בהתאם לתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי לאחר ששוכנעתי "שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה" ביחס לנתבעות שלפני, הן מחמת כתב ויתור שנחתם על ידי התובעים והן מחמת התיישנות התביעה. העובדות שביסוד החלטתי אינן שנויות במחלוקת.

התביעה

3.מדובר בתביעה כספית אשר הוגשה ביום 22/1/2012 ובגדרה עותרים התובעים לסעד כספי בסך 98,172 ₪. מקור התביעה בליקויים שנמצאו במשטח המרוצף המצוי בחצר הבית שרכשו התובעים מהנתבעת 1 ונבנה על ידי הנתבעת 2. לטענת התובעים נבדק הבית על ידי מומחית מטעמם אשר מצאה כי קיימים במשטח המרוצף (מרפסת הגינה) ליקויים רבים אשר עלות תיקונם 66,990 ₪. מקור הליקויים במשטח הוא ביצוע המשטח על תשתית לא יציבה. התיקונים שביצעו הנתבעות במשטח במהלך השנים היו תיקונים קוסמטיים בלבד ועל כן חזרו הליקויים על עצמם. התובעים דורשים את עלות תיקון הליקויים במשטח, וכן עלות השבת מצב המדשאה הסמוכה למשטח לקדמותו בסכום של 16,182 ₪. על אלה מבקשים התובעים להוסיף סך של 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני של עגמת נפש ואבדן הנאה.

העובדות הצריכות לעניין

4.להלן פירוט העובדות הצריכות לעניין, וטענות הצדדים. חלק מן העובדות המפורטות מטה נועדו להבהיר כי נושא המשטח המרוצף נדון על ידי הצדדים כבר בשנים 2001-2002.

5.ביום 14/6/1999 נכרת חוזה בין התובעים לנתבעת 1, בגדרו רכשו התובעים מהנתבעת 1 בית צמוד קרקע שעתידה הנתבעת לבנות באתר קריית הסביונים (רח' מבוא האירוס 11, יהוד). החזקה בבית נמסרה לתובעים בחודש מרץ 2001, כ-11 שנים לפני הגשת התביעה.

6.בכתב התביעה נטען כי במהלך השנים 2002-2003 הבחינו התובעים המשטח המרוצף שנבנה בחצר הבית, כחלק מהמפרט הטכני, שקע לעומת מיקומו ההתחלתי (סע' 14 לכתב התביעה). אריחים רבים נסדקו ונשברו. התובעים פנו אל הנתבעת והיא ביצעה תיקונים שונים במשטח במהלך השנים. הנכון הוא שכבר בחודש אוקטובר 2001 פנו התובעים אל הנתבעת בטענה בעניין מרצפות השיש שבמרפסת הגינה. (נספח 2 לכתב ההגנה). בסמוך לאחר מסירת התלונה לנתבעת החליפו התובעים את הריצוף של המשטח המרוצף אשר קיבלו מהנתבעת בריצוף משלהם. ביום 10/3/2002 שלח התובע מכתב אל הנתבעת ובו התלונן על שנאלץ לעקור את הריצוף של מרפסת הגינה ולהחליפו בריצוף אחר. (נספח 4, נ-4 לכתב ההגנה). מכתב זה נענה בתשובה מיום 9/4/2002 (נספח 4, נ-5 לכתב ההגנה).

7.התובעים ביצעו עבודות נוספות בחצר הבית, כפי שעולה מחוות דעת מומחה מטעם התובעים אשר נשלחה אל הנתבעת בשנות ה-2000 הראשונות. לטענת הנתבעות עבודות אלה הן שגרמו לליקויים במרפסת הגינה.

8.במסגרת חילופי הדברים בין התובעים לנתבעת בשנים 2002-2003 בנוגע לליקויי בניה בבית, שלחו התובעים אל הנתבעת שתי חוות דעת מומחה מטעמם. חוות דעת ראשונה נערכה על ידי המהנדס יוסי בן חורין ביום 27/2/2003. בחוות דעת זו מציין המומחה כי התובעים החליפו את ריצוף מרפסת הגן, וכי "חוות הדעת אינה מתייחסת לליקויים שנגרמו עקב עבודות שינויים שבוצעו על ידי הדיירים לאחר קבלת החזקה על הדירה". (נספח 6, נ-7 לכתב ההגנה). בנספח לחוות הדעת מציין המומחה כי התובעים העירו על "פגמים שהיו בחיפוי אבן במרפסת הגן" ומציין כי ליקויי זה לא נכלל בחוות הדעת מן הטעם ש"האבן פורקה ובוצע ריצוף חוזר ע"י הדייר. הליקוי לא קיים כיום". (נספח 6, נ-8 לכתב ההגנה. סע' 10). חוות דעת נוספת מטעם התובעים נערכה ביום 9/3/2003 ואין בה התייחסות למרפסת הגן.

9.ביום 14/2/2006 חתם התובע במכתב המיועד לנתבעת 2 על מסמך שכותרתו "כתב ויתור על תביעות". לפי מסמך זה, בכפוף לקבלת סך של 2,000 ₪ וסכום נוסף של 2,200 ₪ "אין לי ו/או למי מטעמי, לא תהיינה לי ו/או למי מטעמי, ואני מוותר בזאת ויתור מלא מוחלט וסופי על כל תביעות ו/או טענות וכל דין ודברים מכל מין וסוג שהוא בהתאם לכל דין החל ממועד חתימת כתב זה ובכל מועד עתידי כלפיכם ו/או כלפי מי מטעמכם בקשר לנטען בדוח ביקורת המבנים מתאריך 19 במאי 2003 שנערך על ידי חברת כהם רונן – רונטק, ובדוחות ביקורת המבנים מתאריך 27/2/2003 ומתאריך 9/3/2003, שנערכו על ידי חברת טרמינל שרותי הנדסה בע"מ, ולנטען בפניות לחברתכם (טלפונית ובכתב) לנושא ליקויים אשר קיימים בדירתי, לרבות ליקויי אלומיניום וחשמל בדירתי אשר כתובתה מצוינת ברישת מסמך זה, וכל הקשור בכך לרבות תשלומים בהם נשאתי ו/או אדרש לשאת בכל מועד עתידי בגין נזקים אלה, ולא תהיה לי כל טענות בקשר עם הנ"ל, לרבות עגמת נפש, הוצאות וכדומה. אין האמור נוגע לליקויים עתידיים אחרים מהנ"ל, ככל שאלו יתגלו וידווחו לחברתכם במסגרת תקופות הבדק והאחריות שבחוק המכר (דירות)"...

טענות הצדדים

10.הנתבעות טוענות כי הטענות שבכתב התביעה הועלו על ידי התובעים בעבר, וכי במסגרת כתב הויתור הנ"ל, ויתרו על התביעות והטענות שמקורן בליקויים במשטח המרוצף. בנוסף – תביעת התובעים התיישנה. תקופת הבדק המתייחסת לשקיעת מרצפות עומדת על שלוש שנים. על תקופה זו יש להוסיף תקופת אחריות של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק. בהתחשב בכך שהדירה נמסרה לתובעים בשנת 2001 הרי שבשנת 2007 תמה תקופת האחריות. גם תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, דהיינו 7 שנים, חלפה בטרם הגישו התובעים את תביעתם, בגינה העלו טענות כלפי הנתבעת כבר בשנת 2001. על כל אלה יש להוסיף את חוסר תום הלב של התובעים אשר לא גילו בתביעתם את דבר קיומו של כתב הויתור על תביעות עליו חתמו.

11.התובעים טוענים כי עניינה של התביעה הוא התשתית הלא יציבה שעליה נבנה המשטח המרוצף. לפיכך, אין רלוונטיות להחלפת הריצוף שנעשתה על ידי התובעים בסמוך לאחר קבלת החזקה בבית. "תביעה זו אינה באה במסגרתה הרגילה של תביעת ליקויי בניה כי אם במסגרת חוזית ונזיקית" (סע' 12 לתשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף). הנתבעות הפרו התחייבויות חוזיות לבנות את הבית באופן מקצועי והתרשלו בבניית המשטח המרוצף. עילת התביעה, לאמור, שקיעת המשטח המרוצף, התגלתה לתובעים רק בחודש יולי 2007 וממועד זה יש לספור את תקופת ההתיישנות. לפיכך, התביעה לא התיישנה. כתב הויתור אינו רלוונטי לליקויים במשטח המרוצף, ועל כן לא הוזכר בכתב התביעה. כתב הויתור אינו מתייחס לליקויים במשטח המרוצף, אשר הפגם החמור בו כלל לא היה ידוע לתובעים במועד החתימה על כתב הויתור.

דיון

12.כאמור, בפתח הדברים, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעובדות ובמסמכים שאינם שנויים במחלוקת, החלטתי לקבל את בקשת הנתבעות ולהורות על דחיית התביעה על הסף. אני סבור כי יש לדחות את התביעה הן מחמת כתב הויתור והן מחמת התיישנות. כשם שמצווה בית המשפט שלא לנעול את דלתו בפני הנזקקים לסעד על פי דין, כך מצווה הוא שלא לאפשר תביעות סרק של תובעים בלתי נלאים שאינם זכאים לסעד על פי דין.

כתב הויתור

13.הנתבעות מאזכרות בבקשתן מספר פסקי דין בהם נקבע כי יש מקום לסלק על הסף תביעה המוגשת במקום בו הסכימו הצדדים לוותר על תביעות. (ע"א 134/77, גניסלב נ' אקמן ואח', פ"ד לב(1), 748; ע"א 9207/04, כמיסה נ' גרטלר; בש"א (שלום הרצליה) 295/05, צים נ' כהן; ת"א (מחוזי מרכז) 10410-04-09, ד"ר שפירא נ' EMC).

14.בענייננו אין חולק כי נושא הליקויים במטח המרוצף עלה בחילופי הדברים בכתב ובעל פה, בין התובעים לנתבעת, כבר בשנים 2001-2002, כפי שראינו לעיל. בכתב הויתור כולל התובע ויתור על תביעות וטענות בכל הנוגע, בין היתר, "לנטען בפניות לחברתכם (טלפונית ובכתב) לנושא ליקויים אשר קיימים בדירתי". הנה כי כן, אין ממש בטענת התובעים לפיה כתב הויתור אינו מתייחס לטענות בעניין המשטח המרוצף. בצדק טענו הנתבעות, כי גם אם נכונה טענת התובעים, לפיה לא ידעו על הפגם החמור במשטח המרוצף – ואיני סבור כי כך הוא - מחוייבים התובעים לכתב הויתור. פשרה היא "הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם רואים הצדדים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם. (ע"א 2495/95, בן לולו נ' אטראש ואח', פ"ד נא(1) 577, 591)" (ת"א 89393/97, קני ברק מרכז הקניות של בני ברק בע"מ נ' ידידיה משה). התובעים ביקשו ליהנות מיתרונות הסכם הפשרה שביסוד כתב הויתור ולקבל תשלום בגין ליקויים שנותרו שנויים במחלוקת בין הצדדים. על מנת לקנות יתרון כלכלי זה חתמו התובעים על כתב הויתור שבגדרו ויתרו "ויתור מלא מוחלט וסופי על כל תביעות ו/או טענות וכל דין ודברים מכל מין וסוג שהוא בהתאם לכל דין החל ממועד חתימת כתב זה ובכל מועד עתידי כלפיכם ו/או כלפי מי מטעמכם" בכל הנוגע לליקויים שנזכרו בדוחות שנמסרו לנתבעות ובכל פניה בעל פה או בכתב אשר קדמה לכתב הויתור. הנה כי כן, התובעים ויתרו על תביעות וטענות בנוגע למשטח המרוצף, אשר נזכר כבר במכתבי התובע מחודש 10/2001 ומיום 10/3/2002, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף.